פסק-דין בתיק ס"ע 4409-01-09

1.         התובעת עבדה כפועלת יצור במאפיה שבבעלות הנתבעת, בתקופה 18.2.96 ועד 9.3.07.

            עבודת התובעת היתה במשמרות, אשר חלקן בוצעו בשעות היום וחלקן בשעות הלילה.

            התובעת עבדה על בסיס שכר לשעה.

בתביעתה תובעת התובעת הפרשי שכר מכח הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, לרבות גמול עבודה בשעות נוספות ומשמרות הלילה, גמול עבור עבודה במנוחה שבועית, גמול עבור שעות נוספות, באותם מקרים בהם לא היתה הפסקה בת 12 שעות בין משמרת למשמרת, וכן השלמת שכר ל-8 שעות עבודה בימי שישי ובערבי חגים.

בהתייחס לגובה השכר, תבעה התובעת גם תוספת וותק ותוספת דרגה (כשלמעשה, בכתב התביעה המדובר בתוספת אחוזית לשכר), שלטענתה, מגיעים לה על בסיס ההסכם הקיבוצי הכללי בענף האפייה והקונדיטוריה, או על בסיס צו ההרחבה מכוחו.

כמו כן, תובעת התובעת הפרשים בגין ניכוי הפסקות ובגין ניכוי דמי חבר משכרה, ניכוי שנעשה, לטענתה, שלא כדין.

התובעת אף תבעה בכתב התביעה תשלומים עבור החזר הוצאות נסיעה, פדיון חופשה, הפרש דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות ובגין אי הפרשה מלאה לקרן פנסיה, בהתייחס לעבודה בשעות הלילה, וכן פיצויי הלנה.

בתצהירה ובעדותה חזרה בה התובעת מתביעתה להחזר הוצאות נסיעה, (עיין עמ' 9, ש' 24-25 לפרוטוקול).

כמו כן, חזרה בה התובעת מתביעתה לתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, בהתייחס לעבודה בשעות הלילה (עיין בסיכומי התשובה של התובעת, בהם מודה התובעת, כי ההפרשות לפנסיה בוצעו בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי).

בהתייחס לתביעה לפיצויי הלנה, נדגיש כבר כעת, כי התביעה לבית הדין הוגשה ב-8.1.09, בעוד שהתובעת סיימה עבודתה ב-9.3.07, כך שהתביעה לפיצויי הלנה התיישנה.

2.         הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי אינה חברה בארגון המעסיקים, שעליו חל ההסכם הקיבוצי בענף האפייה ועל כן, אותן זכויות שהתובעת תובעת בהתבסס על ההסכם הקיבוצי, אין להן בסיס.

            הנתבעת טענה, כי היא חברה בעמותה הנקראת "איגוד האופים בישראל", עמותה שהוקמה עוד בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ואשר חתמה על הסכם אחד בשנת 1989.

לטענת הנתבעת, הוראותיו של ההסכם עליו חתמה העמותה "איגוד האופים בישראל", לא יושמו והינן בבחינת "אות מתה".

            הנתבעת הודתה, כי הוראות צו ההרחבה בענף האפייה מחייבות אותה.

            כמו כן, הכחישה הנתבעת, באופן כללי, את כל טענות התובעת וחישוביה והודתה, רק,  שהתובעת עבדה כפועלת יצור במאפייה במשך כ-11 שנים, עד לפיטוריה.

3.         בטרם נדון בפרטי המחלוקות העקרוניות בין הצדדים, כמו גם ברכיבי התביעה, אחד לאחד, נציין, כי כתב התביעה של התובעת מכיל טבלאות וחישובים שונים ובהם מופיע מקדם המכונה "סטיית תקן".

אופן החישוב, כפי שבוצע ע"י התובעת, הן בכתב התביעה והן בתצהירה, היקשה ביותר על הבנת טענותיה, גם כאשר המדובר היה בטענות שיש בהן ממש, ולבית הדין לא ברור - מדוע התובעת, אשר במסגרת חומר הראיות הוגשו על-ידה דו"חות נוכחות רלבנטיים, כללה בחישוביה פרמטר של סטיית תקן, שמקורו לא ברור, כאשר יכולה היתה לערוך חישובים מדויקים על-פי דו"חות הנוכחות.

מאידך גיסא, נציין, כי הנתבעת הסתפקה בהתייחס לחלק ניכר מעילות התביעה, בהכחשת עצם הזכות, אולם לא טרחה להגיש תחשיב נגדי מטעמה לתחשיבי התובעת, וזאת כטענה חילופית, ככל שתביעת התובעת בהתייחס לעילה זו או אחרת, תתקבל.

נדגיש ספציפית לגבי תוספת הוותק, ניתנה על-ידינו החלטה שתחשיבי התובעת יועברו לתגובת הנתבעת, וכי הנתבעת רשאית להגיש תחשיבים מטעמה, וכי ככל שלא יוגש תחשיב נגדי ייקבע, כי תחשיבי התובעת נכונים והנתבעת תוכל לטעון, רק טענות עקרוניות באשר לעצם הזכות, אולם לא לגבי התחשיבים.